כוחה של לקיחת אחריות לחיות את הרגע הזה והשלכותיה על חיינו.
יש כל כך הרבה אנשים החיים את חייהם מבלי לקחת אחריות, מטילים אשמה באחר ובכל דבר הקורה להם, או מחכים שיקרה להם משהו מבלי לעשות אפילו צעד אחד לקראת המטרה.
המילה אחריות היא מילה מדהימה - ראשית היא מתחילה בא` ומסתיימת בת`. הכוונה היא כשמישהו לוקח אחריות הוא צריך לקחתה מהתחלה ועד הסוף. שנית, המילה אחריות היא מילה במשמעות מצטברת כלומר:
א` - הכוונה היא לאני, קודם כל אני צריך לקחת אחריות על עצמי.
אח- לאחר שלקחתי אחריות על עצמי, אני יכול לקחת אחריות על אחי/אחותי הכוונה למעגל הקרוב אליי.
אחר- לקיחת אחריות על האחר, הכוונה היא לכל אדם.
אחריו- אמונה, אלוהים, הבורא, אנרגיה קוסמית, יקום.
ולבסוף - אחריות.
נסו לתפוש את עצמכם מתלוננים, בדיבור או במחשבה, על מצב שנקלעתם אליו, על דבר שאחרים אמרו או עשו על הסביבה, על תנאי החיים שלכם, על כך שאין לכם זוגיות, על כך שיש לכם זוגיות לא מספקת ואפילו על מזג האוויר. תלונה היא תמיד אי קבלה של הקיים. היא נושאת מטען שלילי בלתי מודע. כאשר אתם מתלוננים אתם הופכים עצמכם לקורבן. אולם כאשר אתם מבטאים את עצמכם אתם מחוברים לעוצמתכם. שנו את המצב באמצעות לקיחת אחריות, נקיטת פעולה או דיבור אם הדבר נדרש או אפשרי או לחילופין עזבו את המצב או קבלו אותו.
כל פעולה עדיפה בדרך כלל על אי פעולה, במיוחד כאשר אתם תקועים זמן רב במצב של חוסר אושר. אם טעיתם, לפחות למדו מהטעות ואז זו אינה טעות. אם נשארים תקועים, לא לומדים דבר. השתמשו תמיד בכוחו של הרגע הזה לדוגמא: אם הפחד מונע מכם לנקוט פעולה, הכירו בו, הכירו בפחד, התבוננו בו, מקדו את תשומת לבכם, היו נוכחים בו באופן מלא. ככל שתקבלו את הפחד כחלק בלתי נפרד מכם, כך תגרמו לניתוק הפחד מהחשיבה שלכם. אל תתנו לפחד לעלות לכם לראש. השתמשו בכוחו של הרגע הזה. הפחד אינו יכול לשרוד בכוח הרגע הזה.
אם באמת אינכם יכולים לעשות דבר כדי לשנות את הכאן ועכשיו שלכם ואינכם יכולים להוציא עצמכם מהסיטואציה, אזי קבלו אותה באופן מוחלט, תוך ויתור מלא על ההתנגדות הפנימית שלכם. העצמי השקרי, הבלתי מאושר, זה שאוהב להרגיש דחוי, אומלל, נטוש, או שמרחם על עצמו לא יכול להתקיים אם אינכם "מתייחסים" אליו. לזה קוראים כניעה. כניעה אינה חולשה יש בה המון חוזק. רק לאדם שנכנע יש כוח רוחני. ברגע שתצליחו, אתם חופשיים.
האם יש דבר שהייתם אמורים לעשות ואינכם עושים? קומו ועשו אותו עכשיו, או לחילופין קבלו את חוסר הפעולה, העצלות, הפסיביות אם זו בחירתכם. מה שאני מנסה להעביר לכם כאן הוא שאם תיכנסו לכל סיטואציה באופן מלא ומודע סביר שעד מהרה תצאו מזה. גם לא להיכנס באופן מלא ומודע ישיג את אותה תוצאה.
הלחץ של רוב האנשים נגרם מהפער בין ההימצאות "כאן" ובין הרצון להיות "שם" מהרצון להיות בעתיד במקום בהווה. פיצול זה קורע אתכם לגזרים, ליצור פיצול כזה ולחיות איתו זה משגע. אתם יכולים לנוע מהר, לעבוד מהר, לרוץ מבלי להשליך את עצמכם על העתיד ומבלי להתנגד להווה. בעודכם זזים, רצים, עובדים, עשו זאת באופן מלא, תיהנו מהזרימה, מהאנרגיה של הרגע ובמצב זה אינכם מתפצלים לשניים. אתם באותו הרגע. שאלו את עצמכם "איזו בעיה" יש לכם ברגע זה, לא בשנה הבאה, לא מחר, או בעוד חמש דקות. מה לא בסדר ברגע הזה? תמיד תוכלו להתמודד עם הרגע הזה, אך לעולם לא תוכלו להתמודד עם העתיד. התשובה, הכוח, המעשה הנכון או העזרה יהיו שם כשתגיעו לשם ולא לפני כן או אחרי כן. "יום אחד אשיג מה שרוצה" , "יום אחד אצליח" . האם אתם מפתחים דפוסי הכרה שנוטלת את ההנאה מהעשייה שלכם? האם אתם מחכים להתחיל לחיות" ? אם כן, לא חשוב מה תשיגו או תקבלו ההווה לעולם לא יהיה מספיק טוב. העתיק תמיד ייראה טוב יותר. כי הכול שם.. מתכון "מושלם" לחוסר שביעות רצון נצחי, הלא כן?
נכון, שאדם תמיד זקוק למטרה ובדרך כלל המטרות נמצאות בהווה הקרוב, בעתיד. אם אין מטרה אנחנו נסחפים. חשוב לדעת, שהדבר האמיתי במסע של האדם לעבר המטרה שלו הוא הצעד שאתם עושים ברגע זה. זה כל מה שיהיה אי פעם. למסע החיים שלכם יש מטרה חיצונית ומטרה פנימית. החיצונית היא להגיע למטרה, להגשים את מה שהצבתם לעצמכם כמטרה, להשיג דבר זה או אחר וזה כמובן מתייחס לעתיד. אך אם היעד שלכם נוטל את תשומת לבכם עד כדי כך שהוא הופך לחשוב יותר מהצעד שאתם עושים עכשיו, אז אתם מחמיצים לגמרי את המטרה הפנימית של המסע. שאינה קשורה כלל לשאלה לאן אתם הולכים, או מה עושים, אלא רק לאיך. אין לזה כל קשר לעתיד. אלא אך ורק לאיכות המודעות שלכם לכאן ועכשיו. ככל שתהיו מודעים יותר לצעד האחד הזה, תגלו שהוא כבר מכיל בתוכו את כל הצעדים האחרים , כולל היעד עצמו. "שלמות".
אני מאחלת לכם הצלחה במשימה.
בהתבוננות הזאת פנימה , מעניין מה תגלו שם אם תצמדו לכאן ועכשיו...
המאמר פורסם גם כאן »